<h1>פסקי או"ז סימן פ'</h1>
<h2>דף לג.</h2>
נודות, והם של עור, הגוים, גרודין פירוש שאין בהם זפת, חדשים מותרים, ישנים, או זפותין אפילו חדשים אסורים, דזפת בחד זימנא בלע. וקנקנים של חרס דגוים אפילו חדשים אסורים, דכלי חרס בלע לאלתר. זוהי גירסת רש"י זצ"ל ופירושו. ורבינו תם זצ"ל פירש נודות הגוים גרודים אפילו ישנים מותרים, ואין חילוק בין לא היה בהם זפת מעולם בין היה בהם ונקלף. אפילו חדשים והם זפותין אסורין, דזפת בחד זימנא בלע, ובזפותין ליכא למיקם עלה דמילתא אם ניתן בהם יין אם לאו. וקנקנים של חרס חדשים שלא ניתן בהם יין מעולם מותרים. וקמ"ל דסמכינן אהיכירא דידן שנראה לנו שלא היה בהם יין מעולם. ישנים, פירוש שניתן בהם יין פעם אחת, אסור דכל שמכניסין בו יין לקיום אפילו לפי שעה גזרו בו רבנן. וזפותין אפילו חדשים אסורים, דשמא ניתן בהם יין פעם אחת ולא מינכר. עד כאן דברי רבינו תם זצ"ל. ולדברי שניהם, זפת בלע בחד זימנא. ואסור לקנות מן הגוים קנקנים של עץ הזפותין, ואפילו חדשים. ורבינו אליהו זצ"ל מתיר, ואומר דנודות מכניס לקיום כמו קנקנים, ודינם שוה. ומשום הכי זפותים חדשים אסורים. אבל זפת לא בלע בחד זימנא. וגם רבינו תם זצ"ל חזר ופירש דדוקא בעור שהוא רך זפת בלע לאלתר, אבל קנקנים של עץ הזפותין שהם קשים לא בלע זפת דידהו לאלתר. מיהו לכתחילה אין להתירם, דחיישינן דפעמים דנפל הזפת במקום הסדק ונכנס שם יין. ולא סגי אלא בקילוף הזפת או בעירוי או בהגעלה, ולעשות אש ולכפות החבית או כל דבר שמכניסו לקיום על האש, הילכתא כמאן דאסר. ואומר ר"י זצ"ל שאם עושים כל כך אש מבפנים שאינו יכול ליגע מבחוץ בדופני החבית וידו סולדת לו ליגע מבחוץ, אז חשוב כמו הגעלה ומותר.
